"כשתסכימי לראות שההתנגדות עולה מתוך דחייה
שחווית ותתמסרי לכאב, בויתור על כוחך האשלייתי
שמובע דרך כעס, תחווי שחרור גדול.תרגישי כוחך האמיתי.
וצחקוק אף...
כוחך שמגיע מהנכונות שלך להתקדם ולשבור תבניות שלא נכונות לך עוד."
בודקת בגוף ומגלה שבכל פעם שעולה כעס יושב מתחתיו כאב, עלבון או פגיעות זלזול או דחייה.
הכעס עוזר לי לגייס "כח" ולהציג עצמי
כחזקה. כאב והתמסרות אליו מתפרשים באמונותיי
הפנימיות כחולשה. כשאני מסכימה לרדת במעלית
קומה אחת למטה מקומת הכעס יושב שם כאב.
כחזקה. כאב והתמסרות אליו מתפרשים באמונותיי
הפנימיות כחולשה. כשאני מסכימה לרדת במעלית
קומה אחת למטה מקומת הכעס יושב שם כאב.
נכון, עוד יש לי אליו שיפוטיות.
בא לי להגיד לו: יאללה, יאללה קום
מה אתה יושב בחושך ומרחם על עצמך
.האמת, שאמרתי זאת הרבה שנים
ואפילו יכולה להוציא דיפלומה על שכלול
הציניות והזלזול בקיומו.
הציניות והזלזול בקיומו.
מרגישה שסוף סוף מבינה את הכותרת שכתובה בספרים
בשירים, במראות הכוכבים...
להתמסר אליו זה להיות אוטנטית!
{עוד מילה שהוכתרה השנה כמילת שנת הארבעים שלי{
הוא לא בא להישאר, הוא רק רוצה הכרה
ברגע שמכירה בו אין לו עוד עניין לשהות במרחב.
הכרה, זה שם המשחק.
תוך כדי מחזירה לעצמי את כוחי
יחד עם סוג של זיכוך.
זה חדש לי.
ומשמח לדעת שאני לא יודעת כלום ויודעת הכל.
בו זמנית.
בו זמנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה